החלטה בתיק מ"ת 25969-10-11

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיבים עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון.

עפ"י האמור בעובדות כתב האישום ביום 15.10.2011, ניסה המשיב לתקוף את המתלוננת בכך שניסה להצמיד אותה לקיר, כמו כן, איים עליה כי אם תצא עם הילדים היא תעשה זאת עם אלונקה

עפ"י האמור בסעיף 4 לעובדות כתב  האישום כשבועיים לפני המתואר לעיל, שבר המשיב את הפלאפון של המתלוננת בכדי למנוע ממנה להתקשר למשטרה.

בנוסף, ביום 8.10.2011, שבר את הטלפון הנייד על ראשה וכחודש לפני המתואר לעיל, נתן לה מכת אגרוף באפה.

בתיק זה התבקשו מספר דחיות לצורך קבלת תסקיר ומציאת חלופה וכיום ביקש ב"כ המשיב לטעון לגבי עצמת הראיות וכן לגבי בקשת השחרור לחלופה.

כאמור זה מסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך לדבריו ישנו כרסום.

ראשית, ב"כ תמהה הכיצד ניתן ללמוד, כי המשיב ניסה כאמור בסעיף 2 לתקוף את המתלוננת שעה שהמדובר בניסיון שמבחינה עובדתית המשיב רק קם לעבר המתלוננת ולא עשה מעבר לכך כך שלדבריו הסיפא של סעיף זה הינו מבחינת אינטרפטציה ללא עיגון ראייתי.

אשר לאיומים, זה מצביע על סתירות הקיימות בעדויות של המתלוננת ושתי אחיותיה בפרט נוכח העדר איזכור המילה "אלונקה" אלו מלמדים על מזימה בין האחיות אשר רוצות להוציא את המשיב מביתו.

אשר לאמור בסעיפים 5,6 לכתב האישום המדובר בעדויות כבושות ללא הסבר מניח את הדעת מדוע נכבשו וכך גם ביחס לצלחות לדבריו, המתלוננת אינה מזכירה את הדבר בהודעותיה השונות.

בסופם של דברים, זה סבור כי גם נוכח החולשה הראייתית ניתן להורות על שחרורו  של המשיב לחלופה בדמות אחותו ואימו, המדובר במרחק גיאוגרפי מהמתלוננת זאת באפשרות שילובו של המשיב בהליך טיפולי, מדובר במשיב שאין לו עבר פלילי מכביד , דבר שפועל לזכותו.

מנגד, ב"כ המשיב מפנה לתיק החקירה אשר ממנו ניתן ללמוד על קיומן של ראיות לכאורה.

באשר לעניין שחרור לחלופה מדובר בעילת מעצר סטוטורית ומתחזקת נוכח מאסר על תנאי שהינו בר הפעלה וכן נוכח האלימות הנמשכת כפי העולה מעדויות המתלוננת ואחיותיה.

אשר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה אלו מתקיימות ללא חולשה לא מצאתי בדברי ב"כ המשיב כי כאלה שיש בהן כדי להצביע על כרסום.

קראתי את עדויות המתלוננת ואחיותיה ובצדק אלו ציינו כי הגעתו של המשיב לעבר המתלוננת היתה על מנת לתקוף אותה. הדברים נלמדים הן נוכח אשר לכאורה המשיב אמר בסמוך לארוע זה, כך מציינת אחותה כי המשיב אמר שעה שנתפס על ידי האחות כי הוא יפוצץ אותה וכך גם ניתן ללמוד מהאיומים אשר נשמעו לאחר מכן הרי שבוודאי מלמדים על כוונתו לאמור לעיל.

הדברים דומים גם ביחס לאיומים שהושמעו על ידי המשיב, אכן האחיות אינן נוקטות באותו מלל הנוגע לאיומים באופן דומה.

יחד עם זאת, גם האחות מלכה מציינת, כי זה איים שיהרוג אותה או "משהו כזה", כך שממילא זו מציינת את הדברים בעיקרם מבלי להכנס לפירוט וכך גם המתלוננת בעצמה מציינת שאיים עליה אך לא מתבקשת לפרט.

אשר לשאלת היותם של הארועים המתוארים בסעיף 5 ו - 6 עדות כבושה לא מצאתי כי בשלב זה על רקע ההתנהלות הכוללת במערכת היחסים בין המשיב למתלוננת אשר כאמור מלווה באיומים ובאלימות ככזו שיש בה כדי להצביע על כרסום בעצמת הראיות. הדבר ממילא יתברר במסגרת התיק העיקרי. מעבר לנדרש, האחות דפנה מצביעה על הפחד של המתלוננת להתלונן נגדו כהסבר לשיווי בהגשת התלונה דבר שעל פניו לא ניתן שאינו בלתי סביר בנסיבותיו של תיק זה.

אשר לשאלת המסוכנות ושחרורו המשיב לחלופה, אציין, כי משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, קמה עילת מעצר סטוטורית. זו מתחזקת נוכח המתואר בכתב האישום אשר כאמור מלמד את נקיטה באיומים והן על נקיטה באלימות וכן נוכח עברו של המשיב אשר כולל בין היתר הרשעה בעבירה שעניינה תקיפתה של אותה מתלוננת, שבגינה ריצה עונש מאסר של 7 חודשים ותלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי של שלוש שנים שהינו בר הפעלה בענייננו.